יגאל ברנד, מנכ”ל ההנהגה העולמית של תנועת בית”ר וראש המחלקה לתרבות ולעברית בהסתדרות הציונית העולמית, קשור בעבותות רגשיים עזים לירושלים. "מאז שהייתי ילד קטן, אני זוכר את יום ירושלים. אבי היה לוקח אותנו בארבע בבוקר להתפלל בכותל לכבוד היום הזה. היום אני ממשיך את המסורת הזו עם ילדיי. מקום העבודה שלי בירושלים, ובמסגרת התפקיד שלי אני מוציא הרבה סיורים לירושלים. בסוף, כל מה שאנחנו חולמים עליו ונלחמים עבורו, זאת ירושלים".
הוא נשוי, אב לחמישה, מתגורר בחוות יאיר שבשומרון. תנועת הנוער הציונית, בית"ר (ברית הנוער העברי ע"ש יוסף טרומפלדור), היא חלק בלתי נפרד ממנו. "סבא של אבי, שהיה בכיר בתנועה עוד בפולין, נחטף על ידי הרוסים ועקבותיו נעלמו. להיכנס לתפקיד מנכ"ל ההנהגה העולמית של התנועה זו סגירת מעגל. לצערי, כשמוניתי לתפקיד, אבי כבר לא היה בחיים, אבל בן דודי התרגש עד דמעות. זו סגירת מעגל מרגשת".
ברנד מתמקד באירוע, שהתרחש בחודש מרץ השנה, יום י"א באדר, שצוין בתל חי. "בשנה שעברה המקום היה שטח צבאי סגור. השנה התקיימה במקום צעדה המונית תחת הכותרת 'מחדשים את הברית – מחויבים לצפון'. כ־2,000 בני נוער, חיילים, סטודנטים, אזרחים מכל הארץ ונציגים מהתפוצות לקחו חלק באירוע, ביוזמת תנועת בית"ר. באותו מעמד הענקתי את "מגן תל חי" לתא"ל שי קלפר, מפקדה לשעבר של אוגדה 91, כהוקרה על פועלו להגנה על גבול הצפון", הוא מספר. "הצעדה עמדה בסימן חיזוק ההתיישבות והתחייבות ברורה: 'עם ישראל לא ינטוש שוב את הגליל'. נחתמה 'מגילת הברית' על ידי בני נוער, שהצהירו על מחויבותם להמשך ההתיישבות בגליל, בהשראת לוחמי תל חי ויוסף טרומפלדור, שמסמל את החיבור והאחיזה באדמה, את ההתיישבות במקום קשה ומורכב ומאתגר, כי זה מה שהמדינה צריכה. הצפון חוזר לפרוח".
ספר על התפקיד שלך
"בהסתדרות הציונית אנחנו אמונים על לימוד העברית. הגוף מסייע למורים לעברית בכל העולם באמצעות האתר ובעזרת מנחים מקצועיים. אנחנו משתדלים להגיע לכל מקום, בין היתר למקומות נידחים, שיש בהם פחות ישראלים, כדי לשמור על השפה העברית. בנוסף, אנחנו עושים פרויקטים שונים, שמטרתם לחבר את יהדות העולם לשפה העברית. הסיוע שאנחנו נותנים מהותי. לשימוש בשפה העברית יש קשר להצלחת קהילה יהודית, היא גם החיבור לציונות ולמדינת ישראל. אנחנו גם מביאים לישראל צעירים מחו"ל לתקופות ארוכות. כמעט מ-99% הצעירים שמגיעים לכאן עושים בהמשך עלייה, נתון שאינו מובן מאליו. במסגרת תפקידי כראש המחלקה לתרבות ולעברית, עשינו במהלך השנה וחצי האחרונות עשרות מופעי תרבות לקהילות ויישובים וערים, שנפגעו במלחמה. בצפון, בדרום ולמפונים".
סגרת השנה, כרס"ן במילואים, 300 ימי מילואים. איך אתה משלב מילואים עם בית ועבודה?
"בבית יש לי אישה מדהימה, שמנהלת את הבית נכון. היא דואגת, אבל מבינה את המשימה. תוך כדי המלחמה גייסנו את אחד מבנינו, זה מה שצריך לעשות. לגבי העבודה, הרי שזכיתי לעבוד בגוף ערכי – ציוני, ואני ממשיך לעבוד עבור המשימה שנדרשת מגוף כזה. כשאני יוצא למילואים, השליחות מתערבבת עם העבודה, עבורי זו זכות גדולה. כן אציין, שאני מתוסכל מהעובדה שעדיין לא החזרנו את כל החטופים הביתה, שטרם מיגרנו את החמאס, ולא פחות מזה, מהעובדה שיש במדינה מאות אלפי צעירים, שלא שייכים לדבר הזה שנקרא 'שירות מילואים'. אנחנו מפסידים מזה כעם, כחברה".
כשברנד חושב על ירושלים, הוא מספר על שני מקומות, אליהם הוא מחובר במיוחד: הר הבית והכותל, המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, וטיילת ארמון הנציב. "יש משהו בנוף של העיר העתיקה ובכל מה שרואים מהטיילת שהוא מרגש, מחבר, מרגיע, מגיע מהמקום של האמונה החזקה".
איזה מסר אפשר להעביר מיום ירושלים?
"ירושלים ממחישה את חשיבות האחדות, אחדות העיר ואחדות העם. עלינו לשמור על כך. לצורך זה עלינו להבין את המשימות של הדור שלנו, לחבר כמה שיותר יהודים למשימה העיקרית: לשמור על הגבולות שלנו ועל הארץ שלנו. אנחנו חייבים את כולם, כדי שהמחרשה תחרוש ליד הגבול. צריך שתהיה התיישבות בפריפריה, לכן אנחנו מחזירים את גרעיני בית"ר לפריפריה. סביב הערכים האלו וסביב אחדותה של ירושלים, אנחנו צריכים להתאחד כעם".
